הרמת מסך – מירמת מנהלים
סוג: תיק אזרחי 4182/01 | יוצגו ע"י עו"ד סיון: הנתבעים | ביהמ"ש: השלום פ"ת |
סיווג: חברות – הרמת מסך -ערבויות | כב' השופט: שנלר ישעיהו |
בתיק זה הוגשה תביעה ע"י חברה לאספקת מוצרי שיש, כנגד מפעל שיש , הצדדים היו שתי חברות בע"מ. מפעל השיש שנתבע, פעל במשך שנים תחת שם חברה מסוים, בשלב מסוים , עקב המצב הכלכלי הקשה במשק , נקלע לקשיים כספיים ונמנע ממנו לקבל אשראי בבנקים, ועקב ייעוץ שקיבלו, סגרו המנהלים את החברה הישנה והקימו חברה חדשה.
החב' החדשה היתה למעשה אותה גברת בשינוי אדרת – השם בלבד. עם שם דומה לקודמת, חודשה פעילותם תחת השם החדש באותה מתכונת בדיוק. בשינוי אחד – המנהלים החדשים היו נשותיהם של המנהלים הקודמים. התובעת הגישה נגדם תביעה על סך של למעלה מחצי מיליון ₪ , בגין חובות אספקת מוצרים – ובתביעתה טענה גם למרמה. התובעת טענה גם לאחריות אישית של בעלי המניות בחברה – ותבעה אותם אישית בגין מירמת מנהלים – דרשה גם "הרמת מסך". וכן תבעה את המנהלים בגין ערבות אישית שחתמו מנהלי החברה על סך הנ"ל.
התובעת טענה , כי מנהלי החברה הנתבעת, ניצלו לרעה את המצב, והקימו חברה חדשה בעלת שם דומה , על מנת להתחמק מחובותיהם כלפי נושי החברה הישנה. במגמה שלא יוכלו לתבוע את החב' החדשה על חובות החברה הישנה.
לפיכך, נתבעו המנהלים אישית על מירמה ו"מימון דק" . דהיינו, אשראי כספי דק שאינו מאפשר פרעון חובות ופעילות שוטפת של חברה אשר לא יכולה לפרוע חובותיה. התובעת דרשה " הרמת מסך " , בכך יחשפו המנהלים לתביעות אישיות ולא יוכלו לחסות מאחורי גבה של החברה.
בדיונים שהתמשכו על פני שנים רבות , דן בימ"ש בנושא והחליט כדלקמן:
א. הואיל והמנהלות לא היו בעלות מניות ולא נהלו בחברה הישנה, אין מקום של עילה "להרמת מסך " בכל הקשור לחברה הישנה.
ב. התובעת רשאית להגיש תביעה נפרדת , בעילה של "הרמת מסך", כנגד החברה הישנה.אולם לא בתביעה זו.
ג. עילת "מירמת מנהלים" , יש להוכיח באופן ספציפי, ולפרט בכתב התביעה ולא די בטענות כלליות .
ד. אם יפסוק בית משפט, בסופו של יום, כי הערבות האישית של הנתבעים תקפה והם מחויבים בה אישית, הרי שלא תהיה עילה כפולה הן של תביעה של מירמת מנהלים והן ערבות אישית ועילה זו תיפול.
ה. עצם העובדה שחברה לא פרעה חובותיה, אין בה לכשעצמה , להקים עילה של תביעה של "עשיית עושר ולא במשפט " , כנגד מנהלי החברה או בעלי המניות.
ו. אם יפסוק בית משפט, בסופו של יום , כי הערבות האישית של המנהלים אינה תקפה, אזיי לכאורה, קמה עילת התרמית, להבדיל מעילת הרמת המסך לכשעצמה.
בבימ"ש נטענו טענות מקדמיות מרובות ובינתיים חלפו שנים וגם התחלפו בתיק שופטים. התיק הסתיים בפס"ד מוסכם – התובעת הסכימה לקבל 90,000 ₪ בלבד ב – 18 תשלומים ללא ריבית.