פסיקה תקדימית בדיני משפחה

סוג:

בג"צ  148/84 - בג"צ שמואל

יוצגו ע"י עו"ד סיון: המערערת ביהמ"ש: בג"צ
סיווג: דיני משפחה - סמכות בה"ד הרבני כב' השופט: בהרכב אהרון ברק

 

הסוגיה: בני זוג יהודיה אשר התחתנה עם קצין הודי בהודו. עלו ארצה כעולים חדשים קיבלו אזרחית ישראלית.בהמשך הבעל התגייר - לא היו נישואים מחודשים. טען בבית הדין הרבני ובבית המשפט כי אינו מחוייב כלפי אשתו בחובות מטרימונליות (לרבות מזונות), עקב היותם של הנישואים מאויימים על ידי דת משה וישראל.הואיל והתחתן בהיותו הודי בנישואים אזרחיים.

טענת העותרת היתה בבג"צ כנגד פסיקת בתי הדין הרבניים. כי פקודת המרת הדת קובעת כי אדם הממיר דתו לדת אחרת, לא יוכל להתחמק מחובותיו טרם ההמרה. ולכן הבעל מחוייב בחובותיו כלפי אשתו לרבות חובות עפ"י הדין היהודי בהיותו מומר דת.

פסיקת בג"צ: פסה"ד נכתב על ידי כב' השופט ברק, קבע כי אכן מטרתה של פקודת ההמרה היתה להסדיר בין השאר בעיות של סמכות בעניין מעמד אישי, ולכן הקובע מבחינתה הוא קיומו של בית דין מוכר. כאשר אדם עוזב עדה שאינה מוכרת אינה מתעוררת כל בעיה של סמכות שיפוט, שכן אין לאותה עדה בית דין מוכר אשר שאלת שיפוטו צריכה להיקבע.

א) התוצאה היא כי מאחר ולא קיים בארץ בית דין הינדי מוכר, הרי שפקודת ההמרה אינה חלה בעניינו ואין תחולה להוראות סעיפים 2 - 4 לפקודה.
ב) במקרה שלפנינו אכן היתה המרת דת, אך שתי הדתות הן הישנה והן החדשה יחדיו אוחזות בו. שהרי על פי דין תורה הבעל הוא יהודי , אך ככל הנראה הדת ההינדית רואה בו גם הינדי.

בנסיבות אלה מוכרת סמכות השיפוט של בית הדין הרבני דהיינו כאשר אין הפקודה חלה אין מנוס אלא מפתרון הלכתי. ולענין זה קיימות גישות שונות. אשר על כן בית המשפט רואה בו יהודי.
בג"צ פסק כי לשאלת סוגיית יהא מקום עריכתם של נישואין אשר נערכו בהודו ב"גצ קבע כי אכן בית דין רבני אכן מוסמך לדון בשאלת הגירושין למרות שהיו אלה נישואין אזרחיים.