ידועה בציבור

סוג: תיק אזרחי 4140/05 ,  4141/05,   4142/05 יוצגו ע"י עו"ד סיון: הנתבעים ביהמ"ש: לעניני משפחה כפ"ס
סיווג: ידועה בצבור - ירושה - נטל ההוכחה כב' השופט: דוד גדול

 

בתיקים אלה הגישה התובעת תביעת רכוש , ובה דרישה למחצית עזבון המנוח, והכרה בה "כידועה בציבור" של המנוח. התביעה היתה נגד יורשיו ונגד עזבונו. הנתבעים , היו אחיו של המנוח , אשר ירשו את עזבונו, בהיותו מחוסר אישה וילדים.

המנוח רווק, שהתגורר בבית הוריו הקשישים עד אשר נפטרו, חי בבדידות ללא מקום מגורים משלו. והיה נודד בין חברים שונים. ולעיתים אף ישן בבית כנסת אשר הוא הקים. המנוח גם המתפעל ומשמש ביה"כ. התובעת הכירה אותו , בהיותה מטפלת בהוריו, וטענה כי במהלך חמש שנים האחרונות הם היו ביחסים קרובים. ובמהלך שלוש השנים האחרונות אף התגורר בדירתה ונהג ללון אצלה, מידי לילה, ואף חפציו היו אצלה והם ניהלו משק בית משותף. לטענתה אף הפקיד שיקים שלה בחשבונו ממשכורתה. רכש עבורה דברים, סייע לה, חי עימה במשותף, ליווה איתה לאירועים שונים וחי איתה חיי אישות. הן התובעת והן המנוח אנשים שומרי מיצוות.

הנתבעים ,טענו כי לא יתכן שהמנוח חי עם אישה חיי אישות בלא חופה וקידושין, מטעמי דת. וכן כי בהיותו חולה לב , לא היה מסוגל לחיי אישות עקב מצבו הרפואי הקשה. בדיון שהתקיים בבית המשפט, העידו שכניה וקרוביה של התובעת, כי ראו אותו הולך ובא אצלה, נוסע עימה ומלווה אותה לאירועים שונים. כמו כן, הגישה התובעת, בין שאר ראיותיה , - " מעין כתובה ", מסמך הכתוב בכתב יד ובו התחייבות הדומות לכתב כתובה ,ועליו חתימות המנוח וחתימתה וכן חתימת שלושים עדים נוספים - חבריהם אשר היו נוכחים באותו אירוע בבית קפה, כטענתה .

הנתבעים נעזרו בחוקר פרטי וכן בגרפולוגים , אשר הפריכו את אמיתות " הכתובה " שהוגשה על ידי התובעת. והגישו לבימ"ש חוות דעת השוללת את החתימות. בקביעה שרק שני אנשים חתמו והחתימות מזויפות. התובעת מצידה הגישה גם היא חו"ד גרפולוגית, התומכת בגירסתה. הנתבעים גילו התכתבויות של התובעת עם רשויות שונות.

במהלך הדיון נחקרה התובעת , לגבי מכתבים, שנשלחו אליה ע"י מוסדות שלטוניים ובהם הדרישה לפרט את מקום מגוריה, הואיל והחליפה כתובות. התובעת לא סיפקה הסברים מניחים את הדעת לכך. כמו כן, לא היו לה הסברים מדוע לא התחתנו היא והמנוח, בהעדר כל מניעה לשני אנשים פנויים להתחתן.

ביהמ"ש קבע " דיון בהוכחות " למשך יומיים רצופים, כולל הקלטה של חב' המתמחה בכך, בסיום הגישו עוה"ד את סיכומיהם וביהמ"ש פסק כדלקמן:
א) על התובעת היה נטל ההוכחה מראשית ההליך ועד סופו, להוכיח את תביעתה והיא לא הצליחה להרים נטל זה. למרות שבפסיקת בתהמ"ש לאחרונה הוקל נטל זה.
ב) בית המשפט, שלל את אמינותה של התובעת, בקובעו כי העובדה שהחליפה כתובות ולא נתנה הסבר לכך, נשללת אמינותה בכך שכיזבה לרשויות בענין כתובות שהחליפה. בית המשפט נימק זאת בכך, שאם בעל דין מכזב לרשות שלטונית מסויימת, אין כל בטחון כי לא יכזב גם לרשות השיפוטית.
ג) על תובעת המבקשת להכרה כידועה בצבור לתת הסבר מדוע לא נשאה בהעדר מניעה לכך.
ד) בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובעת בהוצאות כוללות בסך של 23,000 ₪ + מע"מ והוצאות משפט.