פסק דין נגד בנק המזרחי

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א  052845/05

 

בפני:

כבוד השופטת נורית רביב

תאריך:

 

 

 

 

 

התובעים:
1. --------
2. --------
 ע"י ב"כ עו"ד משה סיון

נגד -

הנתבע:
בנק המזרחי המאוחד בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ישעיהו ריזל

פסק-דין

1. 1. התובעים, --------, חתמו לטובת הבנק הנתבע (להלן: "הבנק"), על 3 ערבויות מוגבלות בסכום להבטחת אשראי שהועמד  בחשבון הנושא את שם עסקו "במקביל, חתמו התובעים על 3 ערבויות זהות לטובת בנם , אשר עבד כשכיר בעסק הנ"ל.

הערבות הראשונה הוגבלה לסכום של 200,000 ₪; השנייה לסכום של 580,000 ₪, והשלישית שנחתמה במאי 2001, הוגבלה לסכום של 540,000 ₪. סכום דומה עמד אז לזכות התובעים בפיקדון שקלי.

בד בבד עם חתימה על כל ערבות, חתמו התובעים גם על "כתב קיזוז מיוחד" המקנה לבנק זכות לקזז את הסכומים המגיעים מהתובעים כחייבים או כערבים, מסכומים העומדים לרשותם בחשבונות אחרים, ואוסר עליהם למשוך מהחשבונות הללו כספים עד לגובה הסכומים המובטחים באמצעות כתב הקיזוז.

ב-10.3.02 בוצע לבקשת------, פירעון מוקדם של הלוואה צמודת מדד בסכום של 462,000 ₪ שהועמדה לרשותו בחשבון העסקי באוגוסט 2001. במקביל, הועבר לחשבון העסקי של --, סכום של 530,000 ₪ מכספי הפיקדון השקלי של התובעים לשם כיסוי יתרת החובה בחשבון זה. אין לפנינו מידע אם בזה כוסתה כל יתרת החובה בחשבון העסקי, אך ממכתב הבנק לבא כוח התובעים (נספח ל' לתצהיר התובעים), עולה שב-18.5.2003, חובו של ..לבנק עמד על סכום זניח יחסית של 1,328 ₪.

2. 2. לטענת התובעים, כספם נלקח מהם על ידי הבנק שלא בזכות ושלא כדין. הם מבקשים על כן לחייב את הבנק בהשבה, אך מגבילים את תביעתם ל-330,000 ₪ מתוך הסכום של 530,000 ₪ שהועבר מחשבונם לחשבון העסקי של  התובעים מסבירים שאת סכום הערבות הראשונה אשר הוגבלה כאמור ל- 200,000 ₪, הם היו מוכנים ממילא לשלם - אם כי בכפוף לזכותם על פי דין "למתן הודעות ולפירעון מודרג" - אך הם אינם מוכנים להשלים עם אובדן כל כספם "באבחה אחת" וב"הפתעה גמורה" (כפי שהם מתבטאים בתצהירם (סעיף 43). התובעים תוקפים את התנהלות הבנק בשני מישורים:

ראשית, בעניין הערבות השנייה והשלישית שנדרשו מהם - לגישתם הבנק הפר כלפיהם את חובת הנאמנות והזהירות בכך שהעמיד אותם בפני עובדות מוגמרות בהעניקו לאורן אשראי בלי גבולות ובהחתימו אותם לאחר מעשה על ערבויות בסכומים שהעמידו בסיכון את כל העתודות הכספיות שלהם לעת זקנה. בזה עשה אותם הבנק לחייבים עיקריים שלו, והעדיף את האינטרס שלו על פני התחשבות בהם ובצרכיהם.

שנית, את העברת הכספים מחשבונם לחשבון העסקי ביצע הבנק על סמך בקשה של אורן, מבלי לקבל מראש את הסכמתם למהלך הזה, ומבלי שתינתן להם אפשרות להיכנס לנעליו ולפרוע את החוב בתנאי פריסה, כפי שמורה חוק הערבות, תשכ"ד-1967 (להלן: "חוק הערבות" או "החוק").

3. 3. הבנק מצדו סבור שאין שום דופי בהתנהלותו – לא בהקשר לערבויות שהתובעים חתמו עליהם מרצונם ולאחר שכל שטעון גילוי – גולה להם, ולא בהקשר להעברת הכספים מחשבונם לטובת כיסוי החוב בחשבון העסקי  אם כי בעניין זה, עמדת הבנק קיבלה בהדרגה כיוון שונה.

אם במכתבו לב"כ התובעים ממאי 2003, (נספח ל' לתצהירם), מסתמך הבנק בעיקר על הערבויות וכתבי הקיזוז ורק טוען שהעברת הכספים בוצעה בתיאום מלא עם התובע "שבעת ביקורו בסניף נמסר לו במפורש על כך", הרי בכתב ההגנה של הבנק, והתובע בקשו לפרוע את האשראי בחשבון העסקי באמצעות כספי הפיקדון של התובעים, וכי חתם לצורך זה על בקשות לפירעון מוקדם; אך בהמשך מתברר מתצהירה של מנהלת הסניף הגב' טובה צור, שלא רק חתם – גם התובע חתם על בקשה לפרוע את הפיקדון, ובמהלך שמיעת ההוכחות אף שמענו מפיה הבהרה נוספת - לא הייתה דרישה של החוב בחשבון העסקי להוציא 30,000 ₪ שהיו בפיגור, וגם בעניין זה כנראה לא הייתה אלא דרישה בעל פה; לא הייתה כל דרישה של הערבות – היא גם לא התכוונה בשום שלב לדרוש את הערבות "לא התכוונו לממש את הערבות בשום נקודת זמן" (פרוטוקול מ-11.3.07, עמ' 30), ולא היה כל קיזוז: "אין קיזוז, לא היה קיזוז בפועל. הייתה בקשה של הלקוח לפרוע את ההלוואה" (שם, בעמ' 29).

הגרסה העובדתית עתה אפוא היא, שהסכום של 530,000 ₪ הועבר מחשבון התובעים לחשבון העסקי ש לא משום שהבנק דרש את מימוש ערבותם של התובעים ולא מכוח זכויות הקיזוז שהבנק קנה לעצמו כלפי התובעים, כי אם פשוט על פי בקשה של  ושל התובעים גם יחד, וממילא בהסכמת האחרונים. לשם כך אין כמובן צורך לא בערבות ולא בכתב קיזוז.

4. 4. בכל זאת, הבנק אינו "מוותר" על כתבי הערבויות וכתבי הקיזוז. אלה מוסיפים מבחינתו להיות חישוק נוסף לזכותו לפעול כפי שפעל, משום שמכוחם רשאי היה הבנק לטענתו לעשות שימוש בכספי התובעים "גם ללא הודעה לתובעים ומבלי לקבל את הסכמתם לכך" – כך טוענת הגב' צור בתצהירה (סעיף 25.8) והבנק חוזר על טענה זו גם בסיכומיו ומעמיד אותה כטענה חלופית (סעיף ד. בעמ' 7 לסיכומי הבנק). לי נראה שטיעון זה, בטעות יסודו.

התובעים הם "ערבים יחידים". ככאלה זכותם על פי חוק היא שערבותם תידרש רק כאשר החייב לא קיים את חיובו, וכשמדובר בסילוק הלוואה שהיה על החייב לפרעה בתשלומים – עומדת להם הזכות לסלק את החוב בתנאי הפריסה המקוריים, זולת אם הבנק פנה אליהם, בדרך שמורה החוק, והם לא הודיעו לו על רצונם לפרוע כך את ההלוואה (סעיף 26 לחוק הערבות).

על זכויותיהם של "ערבים יחידים" לא ניתן להתנות אלא לטובתם. מכאן, שכלפי ערבים כאלה האפשרות לעשות שימוש בכתבי קיזוז מסוג אלה שנחתמו על ידי התובעים למצער מוגבלת, וכלל אינה עומדת לבנק, כאשר את הסילוק המוקדם של הלוואה שפירעונה בתשלומים, מבקש החייב עצמו – להבדיל ממהלך של העמדה לפירעון מוקדם שהנושה מבקש לנקוט בו, בשל איחור בפירעון.

המסקנה המתבקשת אם כן היא שכתבי הקיזוז אינם משחררים את הבנק מהצורך לקבל מראש את הסכמת התובעים למהלך שבוצע, ואין בהם כדי לשחרר את הבנק מהחובה להעמיד את התובעים על זכותם להיכנס לנעלי החייב ולפרוע את החוב בהדרגה.

5. 5. ועתה, לעובדות ביתר הרחבה.

חשבון התובעים, החשבון העסקי של  וחשבונו של אחיו,  – נוהלו כולם בסניף הנשיאים, פתח תקוה, של הבנק. החשבון העסקי של  נפתח בדצמבר 1999, כשאביו מיופה כח בחשבון, והוא מכונה  כשם העסק שקיבל מדודו.

הערבות הראשונה להבטחת כל חוב של  לבנק, נחתמה על ידי התובעים ב- 10.1.2000, והוגבלה כאמור לסכום של 200,000 ₪, כשסכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן.

כעבור 4 חודשים, ב-4.5.2000 חתמו התובעים על ערבות נוספת להבטחת כל חוב של  לבנק, והפעם הועמד סכום הערבות על 580,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד. בהבדל מהערבות הראשונה – על כתב ערבות זה לא מופיעה חותמת: "על אף האמור בכתב הערבות הלקוח ערב בזה לחייב בגבולות סכום קופת הגמל/פק"מ/פח"ק/ חסכונות ואשר לגביהם חתם על כתב הקיזוז מיום...".

שנה לאחר מכן, ב-15.5.2001, חתמו התובעים על הערבות השלישית להבטחת חובו של לבנק, וזו הועמדה על 540,000 ₪.

הפעילות בחשבון העסקי החלה לאחר החתימה על הערבות הראשונה. מדפי החשבון נ/1 עולה שב-23 לינואר 2000 הועמדה בחשבון העסקי הלוואה בריבית ניידת של 200,000 ₪. לא ברור אם מלכתחילה, הועמדה ל.. גם מסגרת חח"ד, אך מההודעה לערב שנחתמה ב-4.5.2000 (נספח ה' בתיק מוצגי הבנק), עולה שבמועד ההודעה, עמדה לרשות .. מסגרת אשראי של 100,000 ₪.

ב-4.5.2000, עת נחתמה הערבות השנייה שסכומה כמעט שולש, החוב הכולל של ..לבנק, כבר עמד על 800,492 ₪ - זה הסכום שצוין בסעיף 14 ל"הודעה לערב" שנחתמה אז (נספח ה' הנ"ל), אם כי לפי פירוט יתרות החוב השונות שמופיע בטבלא בסעיף 10 לאותה הודעה, הסכום הכולל של החוב, לכאורה נמוך בכ-100,000 ₪ מהסכום הנקוב בסעיף 14 הנ"ל.

כשנחתמה במאי 2001 הערבות השלישית שסכומה דווקא הופחת מ-580,000 ₪ ל-540,000 ₪, האובליגו האמיר לכ-1,121,124 ₪ - כך לפי סעיף 14 להודעה לערב, אף שגם במקרה זה, הסכום המתקבל מצירוף כל יתרות החוב המפורטות בסעיף 10 להודעה, נמוך מסכום החוב הכולל שצוין בסעיף 14 הנ"ל, והפעם הוא עומד על כמחצית ממנו.

6. 6. עוד ראוי לציין: לפי "ההודעה לערב" שנחתמה בקשר עם הערבות השלישית ממאי 2001, אורן נקר "אינו עומד בפרעון החיוב הקיים", מה שאין כן לפי ההודעה לערב שנחתמה בקשר עם הערבות השנייה מ-4.5.2000 - שם מוצג ..כמי ש"עומד בפירעון החוב הקיים", אף שספק אם היה מקום להציגו כך. לפי ההודעה הזו, מסגרת האשראי באותו מועד עמדה על סכום של 100,000 ₪ ואילו יתרת החוב בחח"ד כבר הגיעה לכ-200,000 ₪, וגם הנתון הזה אינו מדויק. לפי דפי החשבון, זו הייתה יתרת החוב בחח"ד בתחילת יום ה-3.5.2000. "יתרת הסגירה" באותו יום כבר הגיעה לכ-275,734 ₪; למחרת היום, בתחילתו, פחתה היתרה ב-28.691 ₪ בלבד, ובסופו של יום ה-4.5.2000, הגיעה לכ-272,000 ₪. בעצם הצגתו של ..כלפי התובעים, כמי שעומד בפירעון החיוב הקיים, כשהם מתבקשים לחתום על ערבות שסכומה שולש – יש אפוא קושי. עם זאת, טרונייתם של התובעים כלפי הבנק, מכוונת לעצם העובדה שהבנק מצא לנכון להעמיד לרשות ..אשראי בהיקפים כאלה – לאו דווקא למצג כלפיהם כי הוא עומד בחיוביו לבנק.

בעניין זה שמענו מפי הגב' גרוגר בעדותה: "אולי אבא ובן החליטו להגדיל את החשבון לצורך הפעילות", אבל זוהי, כעולה מדבריה, רק השערה ולמעשה אין היא מסוגלת להסביר את העלייה הדרמטית בהיקף האשראי. מכל מקום ברור מהנתונים המדווחים בהודעה לערב, שסדר הדברים היה הפוך – הבנק העמיד לרשות ..תוך פרק זמן קצר, אשראי שחרג בהיקפו באורח משמעותי מסכום האשראי שנשען על הערבות הראשונה, ורק אז התבקשו התובעים להגדיל את ערבותם ולהעמידה על מלוא הסכום שעמד לרשותם בפיקדון השקלי. הגב' גרוגר לא יכלה לומר אם לבנק היו בטחונות נוספים על ערבותם של התובעים, ומנהלת הסניף הגב' טובה צור, מדברת אומנם על שיקים דחויים של לקוחות, אך הבנק לא סיפק נתונים סדורים בעניין זה. כל שידוע הוא שלרשות ..הועמדה גם מסגרת ניכיונות של 500,000 ₪, ולפי ההודעה לערב ממאי 2000 בוצעו ניכיונות בהיקף של 300,000 ₪. לא ידוע אם ועד כמה גובה גם החוב בחשבון החח"ד, בשיקים של לקוחות.

אשר לערבות השלישית שנחתמה רק כעבור שנה ובסכום מופחת - הבנק מסביר שהערבות הזו הייתה נחוצה על מנת להתאים את החבות של התובעים לסכום הפיקדון השקלי שעמד לזכותם בבנק, לאחר שסכום של 40,000 ₪ ממנו שוחררו לתובעים לצורכיהם. הבנק טוען שזוהי הערבות היחידה הרלבנטית לעניינו, משום שאין מדובר בשורה של ערבויות מצטברות וכל ערבות החליפה את קודמתה. אלא שהבנק מטעמים שלא הוסברו, לא ביטל את הערבויות הקודמות והתובעים נתלים כמובן בערבות הראשונה שיתרונותיה עבורם ברורים: סכומה הוגבל ל-200,000 ₪, והתובעים סווגו בכתב הערבות כ"ערב מוגן".

הבנק טוען שהסיווג הזה מקורו בטעות גרידא של פקיד. גובה הערבות הראשונה לא הצדיק סיווג שכזה; הבנק עמד על הטעות, וזו תוקנה מיד בערבות הבאה שהחליפה את הראשונה – שם הם סווגו כערב יחיד וזהו גם מעמדם לעניין הערבות השלישית. לסיווג השגוי בערבות הראשונה אין אפוא כל נפקות לענייננו לטענת הבנק, ובעניין זה הדין עמו. הרי אין כל מניעה שערב יוגדר כערב מוגן, לצורך ערבות אחת ויסווג כערב יחיד, בערבות אחרת. ההבדל בין שני סוגי ערבים אלה הוא פועל יוצא מסכום הערבות או ממטרת הערבות, ואלה יכול כמובן שיהיו שונים מערבות לערבות. לכן, הסיווג שנקבע ביחס לערבות הראשונה - בטעות או שלא בטעות - אינו נגרר אוטומטית לערבויות מאוחרות ואינו מחייב ביחס אליהן.

7. 7. ב-16.8.2001, כ-3 חודשים לאחר שנחתמה הערבות השלישית, העמיד הבנק לרשות אורן נקר בחשבון העסקי הלוואה צמודה למדד בסכום של 462,000 ₪. התובעים רואים בהעמדת ההלוואה הזו מעשה שנעשה על חשבון כספם, אך הבנק טוען שאין מדובר בתוספת אשראי אלא בהמרת יתרת החובה בחשבון החח"ד בהלוואה צמודה - כך גם עולה מדפי החשבון (נ/1) - ושבזה הוא היטיב עם .., משום שבהלוואה כזו תנאי הריבית נוחים יותר.

8. 8. ואולם, לא חלפה אלא מחצית השנה, וב-10.3.2001 חתם ..על בקשה להעמיד את ההלוואה הצמודה לפירעון מוקדם.

מנהלת הסניף הגב' טובה צור אומרת בתצהירה שהעברת הסכום של 530,000 ₪ מכספי הפיקדון של התובעים לחשבון העסקי של .. "נעשתה בתיאום עם התובעים ובידיעתם", וכן ש"התובעים ידעו מבעוד מועד אודות העברת הסך הנ"ל מחשבונם" (סעיפים 25(ה), 25 (ו) לתצהיר). בזה מאשר הבנק למעשה שאין בידיו מסמך המתעד את הסכמת התובע לביצוע ההעברה, שאחרת לא היה צורך לדבר על "תיאום עם" "ובידיעתם", ואשר למניעיו של התובע - הגב' צור אומרת בתצהירה: "בתחילת חודש מרץ 2002 ולאור העובדה שהעסק נקלע לקשיים כלכליים, פנו התובע ובנו לסניף והתובע הודיע כי לאור מצב העסק והיקף חובותיו מחד גיסא ולאור מצבו הרפואי מאידך גיסא, ביקשו התובע ובנו לפרוע את כל האשראים בחשבון העסק בטרם זמנם וזאת באמצעות העברת סכום הפיקדון המופקד בחשבון התובעים" (סעיף 25 (ג) לתצהיר).

אלא שלא ברור מהגרסה הזו למי מפקידי הבנק הודיעו התובע .. גם יחד, על רצונם להקדים את מועד פירעונם של האשראים בחשבון העסקי תוך שימוש בכספי הפיקדון. ..עצמו חתם על "בקשות לפירעון מוקדם" רק ב-10.3.02; ההעברה של כספי הפיקדון לחשבון העסקי שחויב בסכום הפירעון המוקדם - בוצעה בו ביום, ואף אחד מהמצהירים מטעם הבנק אינו טוען שבאותו מעמד נכח גם התובע, אביו של ... יתר על כן, הוראת ההעברה של הכספים - מדובר בטופס "העברה מחשבון/החזרת חיוב" והבנק מציג שני עותקים ממנה: נ/2 ו-נ/3 - אינה חתומה על ידי מי מהתובעים. מי שחתום על הטופס הוא פקיד בנק ונרשם בו: "העברה בתאום לכתב הקיזוז" "העברה לכיסוי יתרת חובה". כלומר, הגיבוי להעברה הוא בכל זאת כתב קיזוז, להבדיל מהוראת העברה של הלקוח.

9. 9. התובע טוען בתצהירו שהוא לא נתן את הסכמתו להעברה ולא ידע עליה מראש ובחקירתו משנשאל: "זה נכון שבחודש מרץ 2002 אתה ואורן הגעתם לסניף וביקשתם לפרוע את כל האשראים שהיו בחשבון מהפק"מ שלך שמשועבד?" הייתה תשובתו: "הם לקחו את הכסף עד כמה שאני זוכר ואחר כך אמרו לי שהם העבירו". אין צורך לומר שהגרסה הזו מתיישבת היטב עם הגרסה הראשונה של הבנק במכתבו לב"כ התובעים מ-18.3.2003 לפיה: "קיזוז הסכום של 530,000 ₪ מחשבון מרשיך לחשבונו של מר ..נעשה בהתאם למסמכים עליהם חתמו מרשיך ובתאום מלא עם מר.. אשר בשיחה עמו בעת ביקורו בסניף נמסר לו במפורש על כך" (נספח ל' לתצהיר התובעים). וכאן ראוי לציין: אין לפנינו דפי חשבון לתקופה שאחרי אוגוסט 2001 שאז הועמדה לרשות ..ההלוואה הצמודה בסך של 462,000 ₪, אך מהודעת הבנק ל.. מה-18.3.2002 (נספח כו' לתצהיר התובעים), עולה שסכום החיוב שהיה צריך להופיע בחשבון העסקי בגין הפירעון המוקדם של ההלוואה, עמד על 457,245.42 ₪, וכי סכום זה כולל חיוב של 19,630.07 ₪ בגין עמלת פרעון מוקדם.

הקדמת הפירעון עלתה אפוא לתובעים סכום לא מבוטל של כ-20,000 ₪, והאפשרות שהם היו מודעים לכך – קלושה ביותר לדעתי, אם לא ממש אפסית. עוד אנו למדים מתצהירה של הגב' טובה צור, ..ביקש לפרוע בנוסף להלוואה גם חיובים בכרטיס "האשראי מחברת ישראכארט באשראי גמיש" (נספח ט' בתיק מוצגי הבנק), וגם החיובים הללו נפרעו מתוך כספי הפיקדון של התובעים.

10. 10. הבנק טוען שבמקביל לבקשות לפירעון מוקדם שנחתמו על ידי .., חתם גם התובע על בקשה לפרוע את הפיקדון השקלי בפירעון מוקדם. כשלעצמי אני מטילה ספק בגרסה זו, למצער ככל שמדובר בחתימה "מבעוד מועד" טרם שבוצעה ההעברה, אבל גם אם היא נכונה - התובעים יכלו לעשות מצדם את "ההכנות" על מנת שניתן יהיו להעביר כספים מחשבונם לחשבון העסקי של ..– אבל אין זה אומר שהם גמרו בדעתם לבצע את ההעברה שבוצעה בפועל, ואשר כילתה כמעט לחלוטין את סכום הפיקדון.

מכל מקום, בתמיכה לטענה שהתובע חתם על בקשה להפשרת הפיקדון טרם זמנו, מציג הבנק את נ/4 - עותק של טופס "הפקדה/שינוי בפיקדון בש"ח", שבצדק זכה בפיה של מנהלת הסניף לכינוי: "הטופס המצ'וקמק הזה" (פרוטוקול מ-11.3.07, עמ' 33). העותק הזה אינו נושא תאריך; על פניו באלכסון רשומה בכתב ידו של הפקיד המילה: "סטורנו"; בשולי הטופס, מחוץ לטקסט וכאילו לשם תזכורת, נרשם שמו של .., ולצד השם רשום תאריך: 8.3.02 שהוא התאריך האחרון בו חודש הפיקדון לפי שנפרע – מדובר בפיקדון שבועי שאמור היה להיפרע ב-15.8.02 – ובמקום המיועד ל"חתימת הלקוח" ניתן להבחין בחתימה שהיא אולי חתימה של התובע, אך היא משורבטת על חתימה אחרת - ככל הנראה של פקיד הבנק. ואכן, כשהתובע נשאל ביחס לחתימה על טופס נ/4 השיב: "יש פה שתי חתימות. אני לא יכול לאשר את החתימה שלי אם יש שתי חתימות על זה" ובהמשך "יש שתי חתימות ואני לא מאשר. אם הייתה חתימה אחת שלי הייתי יכול לאשר אם זו שלי" (פרוטוקול מ-11.3.2007, עמ' 17,18). משום מה בידי הבנק נמצא רק העותק האחרון של הטופס שערוך על נייר כימי, למרות שהגב' צור מאשרת ש"בדרך כלל מוסרים ללקוח העתק" והמקור נשאר בבנק (פרוטוקול מ-11.3.2007, עמ' 32), ומה שלא פחות מטריד הוא שהטופס שאמור לתעד "הפקדה" או "שינוי בפיקדון" אינו נושא תאריך.

לא בכדי אין הגב' טובה צור מתחייבת בתצהירה לתאריך מסוים שבו נחתם לכאורה הטופס על ידי התובע, אלא מסתפקת באמירה: "ובאותו מועד או בסמוך לכך חתם התובע על מסמך לפרעון הפקדון המופקד בחשבון התובעים..." (סעיף 25. (ד).

המילה "סטורנו" אגב, על טופס נ/4 משמשת לדברי הגב' טובה צור כ-"בקשה לפירעון מהתחלת התקופה. שבירת פיקדון" (פרוטוקול מ-11.3.2007, עמ' 32), והפקידה נלי גרוגר הסבירה אותה כ"ביטול פעולה"... "מבטלים את הפעולה בתוך המחשב"(פרוטוקול מ-16.10.2007, עמ' 44).

11. 11. איש מעדי הבנק לא אישר שהוא זה שהחתים את התובע על טופס נ/4, לא ידוע של מי כתב היד שבו נרשם שמו של התובע בשולי הטופס - כשלעצמי אני סבורה שאין זה כתב ידו - והחתימה על גבי חתימה של פקיד הבנק, אם אומנם זוהי חתימתו של התובע – מצביעה על חתימה בדיעבד, ומדובר אגב בחתימה של התובע בלבד, למרות שעל כל המסמכים – ערבויות וכתבי קיזוז, הסכם ניהול חשבון, הודעות לערבים - חתומים התובעים, שניהם.

ומעבר לכל אלה, טופס ההעברה שעל פיו בוצעה ביום 10.3.2002 העברה של 530,000 ₪ מחשבון התובעים לחשבון העסקי של ..– לבטח אינו חתום על ידי התובעים.

מה הפלא שעל השאלה: "אתם טוענים פה שהערב בא לבנק וביקש שתעבירו מחשבונו לחשבון ..לסגור את המינוס, אתם אומרים שהוא בא ביוזמתו עם ..וחתם, אני לא רואה כלום?", השיבה הגב' צור: "הוא חתם על המשיכה על הפק"מ הוא לא חתם על העברה אם הוא היה חותם על העברה אולי לא הייתי פה" (פרוטוקול מ-11.3.2007, עמ'

33).

12. 12. ואם נחזור לטענות התובעים ביחס לערבויות –

החשובה שבהן היא כמובן הערבות השנייה שכמעט שילשה את סכום הערבות הראשונה והציבה רף חדש ביחס להיקף החיוב הנערב על ידי התובעים -

כבר ציינתי שאין ממש בטענה לפיה משהוקנה לערב מעמד של ערב מוגן, לא ניתן "לשלול" ממנו את המעמד הזה, בהקשר לערבות אחרת. עם זאת ברי שמכוח כתבי הקיזוז לא עמדה לבנק הזכות לפעול בדרך המקוצרת שבה פעל, הן לנוכח הוראות חוק הערבות והן משום שלפי תוכנם, כתבי הקיזוז לא נועדו שייעשה בהם שימוש נגד ערב, כאשר החייב, הוא אשר מבקש לפרוע את החוב בפירעון מוקדם.

אשר ליתר טענות התובעים בהקשר זה – אכן מדובר בהוריו המבוגרים של ..– התובע בן 75 כיום; מצב בריאותו רופף, וכספי הפיקדון מקורם בכספי פיצויים שהוא קיבל עם פרישתו המוקדמת ממקום עבודתו. עם זאת, התובעים חתמו על הערבויות הללו מרצונם והם ללא ספק הבינו שהם מעמידים את כספם בסיכון. הפקידה נלי גרוגר, שהחתימה את התובעים על הערבויות הראשונה והשנייה, העידה שהיא הסבירה להם היטב את הסיכון הכרוך בערבות כזו; דבריה נאמנים עלי, והטענה של התובע שהערבות השנייה נתפשה אצלו "כהמשך טיפול" ושהוא חתם "כתוכי" (פרוטוקול מ-11.3.2007, עמ' 17 – לאו טענה היא, ואינה יכולה לשמש צידוק לפטורים כלשהם.

נכון שהבנק העמיד ..אשראי בהיקף שחרג במידה ניכרת מגובה הערבות הראשונה של התובעים, וזה עוד לפני שהם חתמו על הערבות השנייה, אך התובע אישר שהוא ורעייתו ביקשו לסייע לבניהם; הדבר היה ידוע לפקידי הבנק, ואם סברו הפקידים שהגיבוי הכספי של ההורים הוא בגדר המובן מאליו – הרי שהתובע תרם לאווירה הזו, ואולי גם --בנו שלא מצא לנכון להעיד בהליך כאן. מכל מקום, גם אם התובעים לא בדיוק דחקו בבנק להעמיד-- אשראי בהיקף שהועמד לרשותו, כפי שטוענים פקידי הבנק, ואפילו חתמו התובעים על ערבות השנייה משום שחשו חובה שלא ל"הפקיר" את בניהם – הרי הבנק בוודאי לא כפה זאת עליהם, והעובדה שאדם נעשה ערב לחוב קיים אינה עילה לשחרורו מהערבות. עילה כזו קמה כשהנושה אינו עומד בחובת הגילוי בדבר היות הערבות בטוחה לחוב קיים, ובחובה זו כפי שראינו הבנק עמד, אם כי לא ברור כיצד זה שהסכום הכולל של החוב גבוה במידה ניכרת מסכום חלקיו וכאמור, ספק אם היה מקום לתאר את ..בהודעה לערב מה-4.5.2000 כמי שמקיים את חיוביו כלפי הבנק.

13. 13. העיקר לענייננו אם כן הוא, שההסכמה של התובעים לסילוק מוקדם של החוב באמצעות כספי הפיקדון, הייתה דרושה, ואילו הבנק התנהל בעניין זה ברשלנות, כשהוא מסתמך על ..ונוטל ממנו בקשה בכתב, אך אינו דואג לקבל מבעוד מועד את ההסכמה המפורשת של התובעים לביצוע המהלך שרוקן כמעט את כל הכספים בחשבונם, ואף גובה מהם את עלות הפירעון המוקדם – הכל מבלי להעמיד אותם על קיומה של אפשרות אחרת העומדת להם לפי חוק, להיכנס לנעליו של ..ולסלק את החוב בתנאיו המקוריים, היה ...לא יעמוד בפירעונו.

נראה שביטול ההעברה שבוצעה לשם החזרת הגלגל לאחור בשלב הזה, תכביד על התובעים עד מאוד– התובענה הוגשה אומנם רק ב-2005 אך הם פנו לבנק בעניין העברת הכספים עוד במרץ 2003, ככל הנראה לאחר שהתובע התאושש ממחלתו - ועם זאת, מאחר שאילו נהג הבנק כשורה היה עליהם בסופו של יום לשלם את החוב, אם גם בהדרגה, בעזרת ..או בלעדיו, סבורה אני שבנסיבות הקיימות ולאור כל האמור, מן הראוי להורות על השבה לתובעים של סכום העולה כדי ¼ מהסכום ששימש בידי הבנק לכיסוי יתרות החובה בחשבון העסקי של ... אין בזה כדי לגרוע מזכותו של הבנק לחזור ולגבות את הסכום האמור מהחייב העיקרי, ...

התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה. הבנק ישלם לתובעים סכום של 132,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה, וכן את הוצאות המשפט (אגרה) ושכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר.

נורית רביב, שופטת