הבירוקרטיה אם כל החולות הרעות

הסופר פרנץ קפקא. שאגב היה ממוצא יהודי, כתב סידרה של ספרים אשר המכנה המשותף שלהם היה הבירוקרטיה.

קפקא היה חולה במחלות קשות שגרמו לו גם להזיות, כתיבתו התאפיינה לעיתים במה שקרוי "דמיון חולני".
ספריו נכתבו לפני שנים הרבה, אולם נתברר שהדמיון שלו לא היה מנותק מהמציאות שלנו.

בספריו אלה, הוא מתאר פקידים חיוורים, שיושבים במבוכים עצומים במסדרונות ארוכים אין סופיים, והם עורמים ניירות על גבי ניירות מאובקים , והאזרח מסתובב ביניהם בחוסר אונים ובחוסר תוחלת.
כאשר ענינו מתגלגל מאחד למשנהו בלא שיד ימין יודעת על שמאל.

הפקידים הללו, אינם שולטים על מה שעושים שכניהם וכל אחד חולש על ממלכתו הקטנה בלא כל תאום ובלא כל כיוון מוגדר, ומכאן גם שורש הרעה, האזרח מתרוצץ ביניהם כאשר אין כל סיכוי שיצא מן המבוך הבירוקרטי.

הבירוקרטיה הישראלית, היא מערכת של פקידות ענפה, אשר כביכול, יש בה שיטה מאורגנת. ממוחשבת ומחולקת לאגפים ומחלקות , ובעיקר יש לה כללים.

במשך הזמן, מגדילים הפקידים הללו את תחומי ממלכתם,ושופעים כללים הוראות הנחיות ונוהלים, חדשות לבקרים . אלה כביכול נראים למרחוק כשיטה מאורגנת.

נכון, נראה מאורגן הכל מאורגן על הנייר בלבד. הפקידות המאורגנת הזו מובילה את המשק באופן שיטתי לחידלון !

כמי שמתעסק לרגל מקצועי עם הבירוקרטיה, התמחתי בה ובשיטות פעולתה.

הנה סיפור קטן לדוגמא, לפני מספר שנים ייצגתי מפעל למחברות בשם "דפתר", היה זה מפעל וותיק מאד שפעל במשך עשרות בשנים בצורה מאורגנת להפליא, באזור התעשיה קרית אריה,פ"ת.
המפעל הוקם על ידי ציוני נלהב ,יהודי שהגיע מעיראק בעליה הציונית, הקים את המפעל עשה חייל, ולימים, שכר בנין שלם ובו שיכן את מכונות הדפוס המשוכללות בסדר מופתי .

חרף התחרות ההולכת וגוברת ושחרור המכסים וסחורה זולה מתחרה המשיך המפעל לייצר.
בשלב מסויים, פנתה מחלקת רישוי העסקים, מעירית פ"ת, והודיעה כי רשיון העסק העירוני אינו בתוקף וכי חובה לחדשו.
חדוש הרשיון כמוהו כהוצאת רשיון חדשה, נדרשת פניה לכל אחד מן הגופים לקבל אישור. כגון - עתיקות, תברואה, מכבי אש, ההנדסה, ולכל אחד מאלה יש כללים דרישות משלו.
כל מלך רבון בממלכתו ואין מלכות נוגעת בריעותה .
וזאת לדעת. אם נתן לך רשיון עפ"י הדרישות והכללים הקודמים, הרי שבחדושו, תחוב בכל הדרישות הרבות שהתחדשו בינתיים.

התברר ,כי למחלקת ההנדסה דרישה מהבעלים שממנו שוכר המפעל את המבנה, בעלים זה בנה בניה בלתי חוקית בשעתו, הנגזר מכך הוא, שדפתר נדרשה, להסדיר ענין לא לה כאשר אין לה כלל שליטה או נגיעה בנושא.

זאת ועוד, מכבי אש שנכווה באש שפרצה בשעתו "במרכול חביב", הכביר את דרישותיו ודרש מערכות כיבוי אש שונות כגון צנרת מים על כל התקרה בעלות כבדה.
לעיתים כלל אין לחץ מים מתאים באותו איזור כי הרשות העירונית לא דאגה.

לאחר שעמדה הנהלת המפעל בכל הדרישות מכל הגופים השונים ,נתקע הנושא בענין היתר הבניה הנ"ל, ולא ניתן היה לפתור בעיה זו.

בבירוקרטיה כמו בבירוקרטיה, אין סתם רוע לב, כל אחד עושה את תפקידו.

גם המחלקה המשפטית אך ורק, ביצעה את תפקידה ובחריצות יתירה, הגישה כתב אישום לבית המשפט לענינים מקומיים בפ"ת, ובו הדרישה לסגירת המפעל בהעדר רשיון.
בבית המשפט, ישב שופט חרוץ, שסרב לדחות את הדיונים וציווה על סגירת המפעל וקנס כספי .
גם הוא , אך ורק, מילא את תפקידו ואת הוראות החוק.

על פסה"ד הוגש עירעור ע"י דפתר לבית המשפט המחוזי, בפני הרכב של שלושה שופטים הוצגו כל "האין כניסות" הללו, והעובדה כי מפעל עתיר ידיים עובדות כ - 100 איש - יפוטרו, והמפעל יסגר.

השופטים המלומדים, הקשיבו הבינו, אולם הודיעו כי גם הם, אך ורק ,ממלאים את חובתם.
הם הסכימו למיצער לפחת את הקנסות אולם לא ביטלו את צו הסגירה.

התוצאה היתה שההנהלה המשפחתית עייפה מהמאבקים הבירוקרטיים הללו.
המפעל בפ"ת נסגר.

הנה כי כן, כל הגורמים ,אך ורק, מבצעים את חובתם בהתאם לנוהלים שלהם.
התוצאה היא שאנחנו ,אך ורק, נחנקים !

למרבה הצער , בתי המשפט משרתים בבלי דעת, את הבירוקרטיה .למרות שהם נוצרו כדי להיות הגוף בעל שיקול הדעת .שופטים נוטים בדרך כלל לכבד מסגרות של נוהלים כללים וקביעות של רשויות.

החוק קובע כי בהעדר היתר או רשיון לא ניתן למפעל להתקיים, בית המשפט יצווה על סגירה. - ביהמ"ש אינו מתעמק בנסיבות, הבירוקרטיה אינה מעינינו.
הוא רק עושה את תפקידו ! כפי שכל פקיד טוען !
גם העיריה יוצאת נפסדת מפעל סגור אינו משלם מיסים.
תושבים מחוסרי פרנסה שאין בידם לשלם את המיסים.
המדינה מפסידה מפעל שהעסיק וייצר פרנסה ומיסים.
כולם משחקים ראש קטן, ראש גדול לא טוב במדינת ישראל ! ראש גדול מזמין לעצמו צרות.

הבירוקרטיה בישראל היא אם כל התחלואים.

הבירוקרטיה מייצרת עוד פקידים מחזקת את מעמדם, אלה מייצרים נוהלים נוספים, הם עוטפים אותנו בקורי העכביש המשתקים הללו, שתמיד על הגב של המיגזר היצרני.
המיגזר היצרני הולך ומצטמצם תחום מחייתו הולך וקטן, אף משקיע או בעל הון שפוי לא יכניס את ראשו למיטה החולה הזו.

כדי למגר את הבירוקרטיה, צריך חוק יסוד המטפל בכך ישירות , לכך נדרשת מחשבה יתרה. לא לחינם אמרו חז"ל סוף מעשה במחשבה תחילה.

משה סיון,עו"ד