דרומה לשי דרומי

אנחנו יושבים מול המקלט שומעים את הקולות רואים את האותות והכעס גואה בנו.
העבריינים חוגגים מעל ראשינו והשלטון, קרי המשטרה והחוק, בוהים מולם.

הדעת איננה סובלת זאת, לא הדעת ולא הסכלות - שהמשטרה תעצור את הקורבן הניתקף .
לא משום שהשוטרים גרועים , אלא משום שכך פועלת השיטה. אלה ההנחיות.
החשש העליון הבסיסי והקמאי של כל משטר - הוא אובדן השליטה.
שילטון דורש שליטה, כאשר הוא איננו מצליח או אינו מסוגל לשלוט בתוקף הוא שולט בנתקף.

הדוגמא הטובה ביותר, הוא של "כיתה מופרעת", שהמורה איננה מסוגלת להשתלט עליה, היא נוקטת בשיטת "הקורבן", היא תופסת את התלמיד הכי צייתן שיש בכיתה, שולפת אותו ומעמידה אותו בפני כל הכיתה בעונש פומבי למען יראו ויראו.

זה בדרך כלל מצליח. המיסכן לא מתנגד לה משום שהוא צייתן, המשטרה שוב עושה את מה שקל, היא נטפלת לצייתן. - לדרומי התורן.

לגייס כוחות שינועו בשטח על טרקטורונים, צעירים נועזים וקלי רגל, שיטפלו במיגזר העברייני בדרום , זה הרבה יותר מסובך לבצוע, מאשר להיטפל לאנשי ציבור אשר עליהם לא צריך לעשות שום מירדף, שהרי הם יושבים במשרדיהם, וכל שנדרש הוא חוקרים ספורים ופרקליט אחד שינסח כתב אישום לאחר מכן. והרי לך כותרות שמנות בעתונים - כאילו יש לנו משטרה חזקה.

אנחנו האזרחים, צריכים ללחוץ על השלטון כדי שהוא יבצע גם את מה שקשה ומאתגר. הלחץ שלנו צריך לבוא בדרך של דרישה מנבחרי הציבור שלנו, שיפעלו להקמת מערך יוזם מלחמה בפשיעה דוגמת משטרת הגבול.

הרבה תלוי בגישה בנוהלים ובכללים אשר על פיהם נוקט היועץ המשפטי בהנחיותיו לפרקליטות ולמשטרת ישראל.
מרבית שנדרש,כבר מצוי בחוק העונשין בסעיף העוסק בהגנה עצמית, יש את האלמנטים הנדרשים על מנת למנוע אבסורדים דוגמת תיק דרומי.
הסעיף קובע מפורשות: - " לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו בחרותו בגופו או ברכושו שלו או של זולתו..."

אנחנו צריכים לדרוש מחברי הכנסת תקון בחוק העונשין.
שתהיה לאדם שהותקף הגנה , אם עשה שימוש בנשק המצוי ברשותו כדין.
גם בנסיבות בהן היתה פריצה לביתו לחצריו, או השגת גבול מלווה בניסיון גניבה או פריצה , זאת במהלך כל פרק הזמן שבו שהה הפורץ/תוקף/גנב בחצריו של הנתקף.

הנה כי כן, אדם דוגמת שי דרומי שהדף תקיפה שלא כדין, שנשקפה ממנה סכנה מוחשית, אפילו אם הפגיעה היא רק ברכוש, מוגן.
במתכון דרומי , היו כאן כל האלמנטים הנדרשים על ידי החוק, קרי – סכנה מוחשית ע"י אותם גנבים, שהם בדרך כלל מזויינים ומשתמשים בכח ובנשק. מאידך - הגנה על גוף או רכוש.

הקורבן דרומי , הפך ליעד המשטרתי – אין לעבור על כך לסדר היום.
אינני שולל חקירה של המשטרה אולם לא מחוייבת העמדה לדין אוטומטית.
הפרקליטות עושה לעצמה " חיים קלים " בכך שהיא מעמידה אדם לדין, בכך מטילה את האחריות לפיתחם של בתי המשפט.
יש שיקול דעת ליועץ המשפטי להורות ולהנחות, - לא יוגשו כתבי אישום ולא תישלל חרותו של מי שיצא להגן על עצמו ורכושו בנסיבות של שוד !
אדם שמועמד לדין בפלילים חייו אינם חיים.

אל לה לפרקליטות או למשטרה, לחשוש מאבדן השליטה על האזרחים שיגיבו בנשק . המצב הנוכחי הוא הוא - אובדן השליטה.

משה סיון,עו"ד